עו"ד אדיר בנימיני

ראש ממשלת גרמניה, הכמעט מיתולוגי, אוטו פון-ביסמארק (1815-1898), הוא אבי האמרה הידועה כי "הפוליטיקה היא האומנות של האפשרי". מי שהקדים אותו בלא מעט דורות, אריסטו, כבר יצר את הזיקה בין האומנות לבין הפוליטיקה, כשכתב בספר ג' של "הפוליטיקה" את הדברים הבאים:"בכל המדעים ובכל האומניות התכלית היא דבר טוב, ויותר מכול אנו מוצאים את הטוב הגדול מכול באומנות השלטת על כל האחרות, היא העיסוק המדיני. בתחום המדיני הטוב הוא הצדק, והצדק הוא תועלת הכלל, והכול סבורים שצדק הוא סוג של שוויון"[1].

 

העיסוק המדיני-פוליטי, על פי גישה זו היא "האומנות השלטת" על כל האומניות האחרות; ברגע שמקבלים את ההנחה כי העיסוק הפוליטי הוא בגדר מעשה אומנות, הרי שמתוקף כך גם מתחייבת המסקנה שהכישרון לעסוק בתחום, אינו נרכש, אלא בהכרח מולד. כאן באה הבחנה חשובה בין "ידע טכני" לבין "ידע מעשי".

 

לימודים בפקולטה למדע-המדינה יכולים אולי לתת כלים טובים, וכמובן גם רקע חשוב, ברמה התיאורטית, אבל אין בהם כדי להכשיר אדם, ולהפוך אותו בהכרח לפוליטיקאי טוב. בוודאי לא להפוך אדם ל"אומן פוליטי" או למדינאי יוצא דופן.

 

מי שעמד היטב על חשיבות "הידע המעשי" בעיסוק הפוליטי, הוא הפרופ' הבריטי הנודע, מתחום מדע-המדינה, מייקל אוקשוט, במאמרו "הרציונליזם בפוליטיקה". במאמר זה קבע אוקשוט כי לא ניתן להפריד את "הידע-הטכני" מן "הידע-המעשי" בשום תחום, ובוודאי לא בתחום הפעילות הפוליטית. את הידע הטכני, כך כותב אוקשוט, אין קושי "לנסח בכללים, בעקרונות, בהוראות ובמימרות", ולראיה "כאשר אומן כותב על אמנותו, הוא כותב רק על הטכניקה של האומנות". אין זה משום שההיבט האסתטי של האומן נבצר מבינתו, "אלא מכיוון שאת מה שיש לו לומר על זה הוא אמר כבר" בתוך מעשה (יצירת) האומנות שלו. בהקשר הזה מביא אוקשוט אנקדוטה מעניינת בדבר דו-שיח הממחיש סוגיה, בין הדוכס הואן מצ'י, לבין אדם שהתמחה בייצור גלגלים[2].

 

ברור אם כך שכל ידע טכני ניתן לשינון ולמידה, אך כפי שאוקשוט מציין "אי אפשר ללמד או ללמוד ידע מעשי, אפשר רק להנחיל ולרכוש אותו. הוא קיים רק במעשה עצמו[...] ניתן לרכוש אותו רק בשהייה ממושכת במחיצתו של אדם המיישם אותו ללא הרף"[3].

 

"אדם חדש" (novus homo) שנכנס לתוך העשייה הפוליטית, הגם שישתלם היטב בכל הידע הטכני הדרוש מבעוד מועד, ייבחן בסופו של דבר רק לאחר שירכוש לעצמו את אותו ה"ידע מעשי" הדרוש. רק לאחר שישתלם בו ניתן יהיה לעמוד על כישוריו ויכולותיו בתחום. השתלמות זו כוללת בין השאר הבנה מעמיקה של המערכת הפוליטית, ולכך דרוש הרבה ניסיון מעשי. לא אחת נתקלתי, במהלך עיסוקיי בתחום הציבורי, בקשיים גדולים שמתגלים בפני גורמים חדשים שבאו למערכת הפוליטית כשהם חדורי אידיאלים ורצון לשנות ולהשפיע. הם צוברים לא אחת תסכול רב, מהאופן שבו המערכת מתנהלת. תופעה דומה זיהיתי גם אצל מי שהגיע מתחום ניהולי-עיסקי שם הדגש הוא בעיקר על עשייה פרודוקטיבית.

 

המערכת הפוליטית היא מתישה מאוד, המרוץ בה הוא בהכרח לטווחים ארוכים, היא כוללת ישיבות אין סופיות, המלוות בהשחתת זמן רב ויקר לריק, כאשר הפירות המופקים הם בדרך כלל מועטים ביותר, ודורשים מאמץ ניכר. בפרק הפותח של הסדרה המופתית של הבי.בי.סי "כן, אדוני השר", נותן, מנכ"ל המשרד לעניינים אדמיניסטרטיביים, סר האמפרי אפלבי, תדריך לשר הטרי שזה עתה מונה, ובין השאר אומר לו כי "ככל שרצונך לעשות פחות בעניין מסוים, כך תרבה לדבר עליו".פוליטיקאים רבים עושים שימוש רב בכלי הזה, ולעיתים רבות, במהלך העיסוק בפוליטיקה, אתה מוצא את עצמך יוצא מישיבה ארוכה ורבת משתתפים, ושואל את עצמך "מה בסופו של דבר הוחלט?!"; לא אחת אתה למעשה מגלה, שכל אחד אמר שם את דעתו (ובהרחבה), ו"הוחלט שלא להחליט".

 

ז'אן דה לה-פונטיין, כתב על כך משל אירוני העונה לשם "ועידת העכברים", ובנמשל הוא כותב "אני ראיתי עצרות בשפע, שמהן כלום לא צמח[...] המה לא יעשו מאומה, חוץ מלהצהיר. האולם כולו ישרוץ כולו, מקיר-עד-אלי-קיר, מומחים, יועצי סתר למכביר, אולם כשבא הצורך לערוך מבצע, שום איש בשטח, חפש – ולא תמצא"[4].

 

במסגרת התפקידים שמילאתי בשירות הציבור, נתקלתי בלא מעט עמיתים שגילו ייאוש, רק מהתופעה הזאת. אלה קוננו בפני על הקושי לקדם דברים באופן פרודוקטיבי. לא כל אחד בנוי לכך. בנקודה זו מתגלה בעיניי אותו מעשי האומנות הפוליטי, ביכולת של איש-הציבור להביא הישגים, על אף, ולמרות הקשיים ואבני הנגף שנמצאים בדרך. בזה בא לידי ביטוי הכישרון ואותו ידע מעשי הכרחי, שדרוש כדי להצליח בפוליטיקה.

 

 

עו"ד אדיר בנימיני

חבר מועצת עיריית נתניה

 

 

 

____________________________________

[1] אריסטו פוליטיקה (תרגום: נורית קירש) תל-אביב: הוצאת רסלינג 2009, עמ' 150

[2] מייקל אוקשוט הרציונליזם בפוליטיקה (בעריכת: אפרים פודוקסיס; תרגום: ערן שעולי)ירושלים: הוצאת שלם 2011, עמ' 11

[3] שם, עמ' 12[4] ז'אן דה לה-פונטיין "ועידת העכברים" מתוך: כל משלי לה-פונטיין בתרגומו של ראובן וימר (הוצאת דורון ספרים) תשס"ז-2007, עמ' 79