עו"ד אדיר בנימיני

סיפור המיתוס של המלך גיגס, והטבעת הקסומה שבידיו, מופיע בספר השני של "הפוליטאה" מאת אפלטון, ומובא מפיו של הדובר גלאוקון (הוגה-דעות אתונאי שכתביו לא שרדו). גיגס היה רועה-צאן, בממלכת לידיה שבאסיה הקטנה. יום אחד, בשעת סופת גשמים, נבקעה האדמה, ובסדק שנוצר נתגלו לו מספר רב של האוצרות, וביניהם טבעת זהב, אותה לקח וענד על אצבעו. במהלך סיבוב אקראי של הטבעת, גילה גיגס, כי חצי סיבוב שלה מביא לכך שהוא נעלם מעיניי הבריות בסביבתו, והופך לרואה, אך בלתי נראה. גיגס מיהר לנצל את סגולות הטבעת, פעל לרצוח את המלך, להינשא למלכה, ובכך לתפוס את השלטון בממלכה לידיו.

 

המסקנות אותן ביקש גלאוקון להסיק על טבע האדם ומידת המוסריות שלו, שעולות לשיטתו מהמיתוס הזה, היו מאוד ברורות וחד-משמעיות: "שום אדם לא יהיה עשוי מפלדה עד כדי כך, שיעמוד בצדקתו ויבליג על נפשו להינזר מרכוש לא לו ומבלי געת בו[...] ובמעשים אלה לא יהיה הצדיק נבדל במאומה מהרשע, אלא שניהם ישאפו לאותה מטרה עצמה. והלא ראיה חותכת היא בפי הטוען, ששום אדם איננו צדיק מרצונו, אלא מתוך כפייה, ולא הצדק הוא טובתו של האדם"[1].

 

העמדה הזו אותה מביע גלאוקון, היא שאין אדם הבוחר להיות מוסרי מתוך רצונו שלו, אלא מתוך חשש מהסנקציה החברתית וההשלכות העונשיות של מעשים אסורים שכאלה. אגב, אחד הדברים המאפיינים את חוק העונשין אצלנו, שהוא אינו קובע איסורים, אלא מחיר עונשי לכל עבירה. מעין "תג מחיר" לכל מעשה אסור.

 

הגישה המקדשת את הצורך לנטוע את אלמנט הפחד והיראה מן החוק הינה עתיקת יומין, ומטרתה לשמור על הסדר החברתי. הרמב"ם עורך הבחנה יפה בין "אמונה אמיתית" לבין "אמונה הכרחית". הראשונה מייצגת באופן מלא את המציאות, והשנייה את האופן שבו היא משפיעה עליה: "[...]האמונה בכעסו של אלוהים זו אמונה הכרחית שנועדה לשמור על יציבות חברתית ומוסרית[...] ויש לבחון אותה לאור התועלת שהיא מביאה לחברה. אם ההמון יפסיק להאמין שהאל מכלה את זעמו בפושעים, יגאה הפשע ברחובות. הפחד מאלוהים[...] הוא תנאי לשימורה של הקהילה ולהגנה מפני עוברי חוק"[2]. כלומר, הפחד מפני העונש הצפוי, הוא שגורם לאדם לפעול על פי חוק.

 

כמו תמיד, יש משהו תודעתי שקצת מטעה בהסתכלות על האמור עד כה מתוך הפרספקטיבה של היום. הייתי אומר שמדובר במשהו הגובל אפילו בסוג של אשליה אופטית, שכן, כמו בכל דבר, יש לבחון את הדברים מתוך האספקלריה של ההתנהגות האנושית המקובלת באותה תקופה בה הם נכתבו. כיום, התודעה הקולקטיבית של רובנו שונה מאוד בכל מה שנוגע לשאלות של מוסר מן התודעה הקולקטיבית שהייתה נהוגה אז, ועדיין, אין בכלל ספק שניתן למצוא הרבה מאוד אנשים שהיו מנצלים בחפץ לב, גם כיום, את הסגולות של "טבעת גיגס", לו היה הדבר בידם. לכל הפחות ניתן לומר כמעט על כולם, שבהתקיים הנסיבות המתאימות, קשה לדעת כיצד היו נוהגים.

 

 

 

 

 

---

 

[1] אפלטון "ספר המדינה" כתבי אפלטון – כרך שני (תירגם: יוסף ג. ליבס) הוצאת שוקן (ירושלים ותל-אביב: תשנ"ח-1997), עמ' 204-205

 

[2] ד"ר מיכה גודמן סודותיו של מורה הנבוכים [תל-אביב: הוצאת דביר] תש"ע-2010, עמ' 26-27