עו"ד אדיר בנימיני

זיכוי - הגנה מן הצדק

 

 במהלך התקופה בה עמד בתוקפו פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניינו של עמיקם לוין [ע"פ (באר-שבע) 5355/08 מדינת ישראל נגד עמיקם לוין (פורסם בנבו), ניתן ביום 2.3.2010], פורסמו לא מעט החלטות שבאו בעקבותיו, אשר חזרו על מסקונתיו, הן מטעם בתי המשפט המחוזיים [ראו למשל החלטתה של כב' השופטת, טלי חיימוביץ, בפרשת איהד עיסה ע"ח (ב"ש) 16573-04-10‏ ‏ מדינת ישראל נ' איהד עיסה (פורסם בנבו) ניתן ביום 15/04/2011 וגם פסק הדין מאת כב' השופטת, נגה אהד בעפ"ת (מרכז) 9534-06-08 אורנה דריזין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) ניתן ביום 08/08/2010], והן על ידי בתי המשפט השלום לתעבורה בכל רחבי הארץ.   י

את חלקי הצנוע לסדרת ההחלטות האמורה, זכיתי לטרום בתיק זה (פרשת גרפי), בה כב' השופט, ד"ר אברהם טננבוים, בדרכו המעמיקה ובסגנונו העשיר והנאה, הטעים מדוע בנסיבות שנוצרו, יש מקום להורות על זיכויו של הנאשם. כל זאת, מטעמים של הגנה מן הצדק. ההחלטת בית המשפט בעניין זה חובקת קרוב לעשרה עמודים, ומטבע הדברים, אביא ממנה מספר קטעים נבחרים בלבד, על קצה המזלג ממש. יחד עם זאת, לא אפטור את עצמי מלציין כי למרות שלא דגתי ממנו את כל הלווייתנים השוחים בו, הרי שמדובר ללא ספק, באוקיינוס שלם מבחינת ההיקף הנקודות והסוגיות הרלוונטיות בהם דן בית המשפט בהחלטתו. כמובן, בכל ההיבטים והאספקטים הרחבים שלה.                     ל 

 סוף המחזה הוא כיום דבר ידוע, אך זו הייתה "האמת בשעתה", ובאותה תקופה, זו אכן הייתה אמת מאוד יפה.  י

בית המשפט פותח את החלטתו באמירה קשה כלפי רשויות האכיפה: "לצערי אין מנוס מתגובה תקיפה שתבהיר כי יש דין ויש דיין, ועל המשטרה לציית לחוק כפי שחייב כל אזרח ובוודאי רשות ציבורית. תהי דעת המשטרה אשר תהיה, ותהי כוונתה טובה כאשר תהיה, הרי יש לנהגים (וגם לרעים מביניהם) זכויות, ולא ניתן לפגוע בזכויותיהם ללא הליך הוגן".                  י

 אם לחזור רגע אל ראשית האירועים, כבר במהלך ישיבת ההקראה, טענתי טענה של הגנה מן הצדק, תוך שאני מדגיש כי אינני כופר בכך שמכשיר הממל"ז המשטרתי, אכן מדד את הנאשם כפי שנטען, אך לאור העובדה שהמשטרה לא עורכת כיול למכשיר האמור לא ניתן להסתמך על התוצאות הנמדדות באמצעותו. להוכחת טענתנו הגשנו חוות דעת, אותה מצא לנכון  בית המשפט לכנות כ"חוות דעת מקיפה ומאלפת", בעוד התביעה, משיקולים השמורים עימה, לא הגיבה לחוות הדעת, וזאת למרות שניתנה לה אורכה, וכך, בסופו של דבר לא נמצא מנוס ממתן החלטה.               י

 במסגרת ההחלטה נדרש בית המשפט ארוכות לסוגיית נחיצות הכיול במכשירי מדידה, אך מכיוון שבסוגיה זו הכריע בינתיים בית המשפט העליון, כפי שהכריע, אביא בקצירת האומר את הדברים כפי שמציין אותם בית המשפט: "בכל מכשיר מדידה ידוע, תהיה מדידה מסוימת של אי וודאות מובנית באשר לתוצאות שהוא מספק".                         י

לאחר כל זאת, מדגיש בית המשפט את העבודה שהתביעה בחרה שלא להגיש חוות דעת נגדית, ומביא את הדברים הבאים: "אודה שלא נחה דעתי מהתנהגות התביעה. רוב גדול של הנהגים איננו יכול לנהל מאבקים על כל דו"ח מהירות שקיבל. או מפאת חיסרון כיס, או מפאת חיסרון זמן וכוח להתמודד עם המערכת. ולאלה יש להוסיף כי הרבה מהפעמים (ואולי רובם הגדול) מכשירי האכיפה הם אמינים והנהג יודע ועד כי נסע מהר.  אך אין זה הוגן כי מי שידו משגת ישכור לעצמו סניגור שיעלה את הטענה ויצא זכאי בדינו, ומי שאיננו יכול לעשות כן, תנוח עליו ידה הכבדה של המשטרה. תופעה מעין זו גורמת לתחושה בקרב הציבור כי עבריינים יכולים להתחמק מעונשם אם רק ימצאו את הפרקליט הנכון, ולא נוסיף בכך. סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי קובע בין שאר הטענות המקדמיות כי הנאשם רשאי לטעון כי: 'הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית'. לדידי, הגשת כתב אישום במקרים מעין אלו, תוך כדי ניסיון להסתמך על כך שהרבה מהנאשמים לא יכולים להתגונן, מהווה סתירה מהותית לעקרונות צדק. די בטענה זו כדי לבטל את האישום. ואציין כי אפילו לא טוען זאת הנאשם, רשאי בית המשפט להסביר לו זאת על פי סעיף 145".                    ע 

סוף דבר מצא בית המשפט לנכון להורות על ביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק ואף הוסיף על כך קבע לפי הוראות סעיף 80 לחוק העונשין, תישא המדינה בהוצאות הנאשם בסך 2000 ש"ח.  ע

 

 

ניתנה ביום,  כ"ו תשרי תשע"א , 04 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים. 

 

בקשת המדינה לפסילה עד תום ההליכים נדחתה

 

המדינה הגישה כתב אישום ואשר צורפה אליה בקשה לפסילת הנהג עד לתום ההליכים נגדו; התיק סווג כ"תיק אדום", כל זאת, לאור עבירות תעבורה החומרות שבוצעו לכאורה. עבירות אשר תועדו והועלו לרשת האינטרנט באמצעות אתר "יוטיוב". כתב האישום הוגש מבלי שהיה בידי המשטרה מידע בדבר מועדיי ביצוע העבירות. על פי כתב האישום (שכלל שני אישומים נפרדים) נטען כנגד הנאשם כי ביצע (במכלול) את עבירות הבאות: "נהיגה בקלות ראש" [עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה], "התנהגות בחוסר זהירות וסיכון חיי אדם" [עבירה על תקנה 21(ב)(4) לתקנות התעבורה], ו"נהיגה במצב השולל שליטה ברכב" [עבירה על תקנה 26(4) לתקנות התעבורה], "מתן רשות לאחר לנהוג ברכב כשאין לו רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב" [עבירה על סעיף 10(ב) ו-38(1) לפקודת התעבורה], "התנהגות בחוסר זהירות וסיכון חיי אדם" [עבירה על תקנה 21(ב)(4) לתקנות התעבורה], "מתן רשות לאחר להשתמש ברכב ללא ביטוח" [עבירה על סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי]. הסרטון המדובר שודר במסגרת חדשות ערוץ 2, והוקרן באולם הדיונים במסגרת טיעוני המאשימה.                                                ו

במסגרת טענותיי בתשובה לבקשת המדינה, טענתי בין היתר להתיישנות, וזאת בהתאם לעובדה שבעבירות תעבורה קבועה "התיישנות מיוחדת", המחריגה אותן מכללי ההתיישנות הרגילים, הקבועים בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ). ה"התיישנות המיוחדת" נועדה להבטיח לחשודים בביצוע עבירות מסוג זה אפשרות סבירה להתגונן. ההסדר הספציפי והרלוונטי לעניינו מופיע בסעיף 239א'(א) לחסד"פ, הקובע כהאי לישנא: "עברה שנה מיום שבוצעה עבירה לפי פקודת התעבורה או לפי התקנות לפיה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970, שלא גרמה לתאונת דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעניניה הזמנה למשפט לפי תקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, אלא אם כן, תוך אותה תקופה, הוזמן החשוד בביצוע העבירה לחקירה, או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה; אולם, אם הוכיח בעל הרכב החשוד בעבירה כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודת התעבורה, ניתן להגיש כתב אישום ולהמציא הזמנה למשפט למי שנהג ברכב, אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה".    ו

לעניין עובדות כתב האישום ראוי שאדגיש, לצורך הבהרת התמונה בכללותה, כי התביעה המשטרתית ביקשה לפסול את רישיון הנהיגה של אדם שתועד בין השאר בסרטון "סבתא נוסעת בג'יפ", וישב לצידה של הסבתא בסרטונים. נטען מפי המשטרה שמדובר באירוע חריג, שהוסרט והועלה לרשת האינטרנט. על פי הטענה הנוסע הוא בעל השליטה ברכב בו נוסעת הסבתא במושב הנהג. מתוקף היותו "בעל השליטה" לכאורה, בקשה המשטרה ללמוד על מסוכנתו בנהיגה. 

הזמן, הוא המרכיב הקובע והדומיננטי כאן, ובחלוף התקופה אותה הגדיר המחוקק, לא ניתן לצפות נורמטיבית ואולי אף אובייקטיבית, מאדם לזכור את שהתרחש בעבר, בעת שיוזמן לחקירה בגין אירועים ש"חלף זמנם". זה אולי מקום נוח ונתאים לקנח בציטוט יפה בהקשר הזה, מתוך המקורות הקלאסיים: "אין הגלים יכולים לעצור מרוצם – אף הזמן כך: אין השעה משתהה; כי דוחף המשבר (הגל – א.ב) את הרעהו, האחורי את קודמו, הקודם את קודמו, וכך הלאה. כך גם הזמן: הוא נרדף ורודף וחדש הוא כל רגע; מה שהיה יינטש, כי חלף ועבר ואיננו" [דמותו של פיתגורס מתוך: פוליביוס אובידיוס נזו מטמורפוזות תרגם: שלמה דיקמן (הוצאת מוסד ביאליק) ס' 15, 177-185].     ו

במקרה שלפנינו, המדובר היה באירועים שהתרחשו לכאורה בראשית שנת 2011, כאשר המשיב הוזמן לראשונה לחקירה משטרתית במהלך חודש מאי 2013. טענתי בדיון בבית המשפט לתעבורה, כי מדובר בבקשה חסרת תקדים וחסרת בסיס משפטי מצד המשטרה. עסקינן באירוע שחלפו לכל הפחות שנתיים וחצי מאז שהתרחש. הוספתי וטענתי כי בפנינו ניסיון לעשות שימוש באמצעים פופוליסטיים, כדי לזכות בנקודות בקרב דעת הקהל באמצעות אמצעי התקשורת, תוך שאני מציין כי "אין ספק שהמבקשת (המשטרה - א.ב) קיבלה את 15 דקות התהילה" בהן חפצה. מעבר לכך טענתי לעניין שאלת המסוכנות, שאינה קיימת ואינה מתעוררת במקרה כזה, שכן פסילת נהג באופן מנהלי ולאחר מכן עד תום ההליכים אינה אמורה להיות "על חשבון העונש".                         ו

בית המשפט לתעבורה דחה את בקשת המדינה לפסול את הנהג עד תום ההליכים נגדו, תוך שהוא נמנע מעיסוק בשאלת ההתיישנות. בית המשפט ציין בהחלטתו כי מדובר לכאורה במעשים חמורים ביותר, ו"אין ספק כי הלב מתקומם למראה התמונות העולות מהסרטונים שהועלו לרשת האינטרנט", אך יחד עם זאת, אימץ את עמדת ההגנה, והחליט כי לאור חלוף הזמן, כי לא ניתן לקבוע היום שנשקפת מהמשיב מסוכנות בנהיגה. "פסילה עד תום ההליכים אינה מקדמה על חשבון העונש", הדגיש בית המשפט, ומטרתה לשמש אמצעי להוריד נהג מסוכן מהכביש לתקופת צינון לאחר שביצע עבירה, ולכן השימוש בה צריך להיעשות בסמיכות ליום ביצוע העבירה.    ו            ו.        ו  

 ו 

           ניתנה ביום 17/06/2013 במעמד הצדדים

 

 

בשולי הדברים אציין לשם השלמת התמונה, כי בסופו של ההליך (בשלב בו כבר סיימתי את עבודותי במשרדו של עו"ד דוד גולן), התקבלה טענת התיישנות בתיק העיקרי שנדון בפני כב' השופטת רות רז (פל"א 2374-06-13).       ו