עו"ד אדיר בנימיני

תמיס - אלת הצדק במיתולוגיה היוונית​

 

תמיס - אלת הצדק במיתולוגיה היוונית; בידה הימנית נושאת עימה את החרב, ובידה השמאלית את כפות המאזניים, לשקילת הדין. ידועה בכך שעיניה קשורות, וזאת על מנת שלא להיות מושפעת מהמראה האסתטי של העומדים לדין לפניה. בכך ליצור בסיס של שוויון כולם בפני החוק

על פי המסופר, תמיס, הייתה בת למשפחת הטיטאנים (דור האלים הקדום טרום אלי האולימפוס). היא  סימלה וייצגה את החוק העליון והסדר המשפטי, והייתה אחראית בפני האנושות את חוקי הצדק והמוסר

הכלים שהיו בידיה להגשמת הצדק, השילוב בין החרב לבין המאזניים, ואלמנט העיניים הקשורות העסיקו רבים במרוצת הדורות, בעיקר בתחום הפילוסופיה של המשפט. אחד הידועים שבהם היה היוריסט הגרמני, רודולף יירינג, בספרו "המאבק למשפט", שמנתח זאת באופן הבא: "לפיכך נושא הצדק המחזיק ביד אחת את המאזניים השוקלים את המשפט, ביד השניה את החרב, שבה הוא מקיים את המשפט. החרב בלי המאזניים הוא הכוח המעורטל, המאזניים בלי החרב – קוצר ידו של המשפט. מושלם שולט רק במקום שהכוח שבו נושא הצדק את החרב שווה לחריצות שבה הוא משתמש במאזניים" (הוצאת משפט-ומדינה, עמ' 11). כלומר, בסיס נורמטיבי מוצלח, על פי גישה זו, יתבטא בכך שיווצר איזון שכזה

בכל הנוגע לעניין האסתטי, הרי שהרצון למנוע השפעה של גורמים ויזואליים, ובכך להעניק הזדמנות שווה לכל בעל-דין, הוא רצון אותו מבקשת להגשים כמעט מערכת משפטית המכבדת את עצמה, והאמצעים להשגתו אינם תמיד פשוטים. מן המקורות שלנו, אנו מכרים היטב את הציווי המקראי שבמקורו בספר ויקרא (פרק י"ט) שם נכתב: "לא תעשו עול במשפט, לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול. בצדק תשפט עמיתך". כלומר, מצד אחד, אין ללכת לקראת הדל בשל עוניו, ומצד שני, אין לקפח אותו בשל העובדה שהוא עומד מול אדם עשיר ואמיד

המקרא שואף לשוויון מוחלט בפני החוק; מטבע הדברים, והדבר לא אחת עלה בהקשרים היסטוריים שונים, לאנשים אמידים, חזקים ועזי-פנים היו בעבר מספיק אמצעים לעוות את הצדק לטובתם, כשהיו חפצים בכך. אנרכסיס היווני טען כי "החוקים משולים לקורי עכביש, וכמוהם ילכדו את העניים והחלשים בלבד, ואילו העשירים והתקיפים יחלצו דרכם בנקל". יותר מכול מוכר מהמשפט הרומי הפסוק: "מה שמותר ליופיטר נאסר על השור". כתבתי כבר בהרחבה, במאמר ארוך ונפרד, כי בשיטת המשפט הרומית ניתן למצוא (בשלבים מסויימים בהיסטוריה הארוכה שלה), לא מעט עיוותים מסוג זה, שהעניקו  יתרון גדול לבעלי הכוח והשררה

התופעה הזו, מתוארת במלוא עוצמתה באחד ממשליו של ז'אן דה לה-פונטיין "החיות שחלו במגפה". בכלל, רבות דובר, ומילים לא מעטות הועלו על הכתב בנוגע לאותה "מחיצה" שקיימת כביכול בין הצדק לבין הוראות החוק והדין; על פי אחת הגישות המודרניות שהתפתחו הצדק היה לנחלתם של דורות ראשונים, מוסד ארכאי ומיושן, ואילו המשפט ("והנוסחה המשפטית"בפרט), הוא כליל השלמות המודרנית ולאורו יש לצעוד. לא זו בלבד שהנוסחה המשפטית אסורה בכפיפות לצדק, אלא מי שמטיף להשלטת הצדק "שואף להחזירנו לתקופות קדומות" (כלומר לעידן המשפט העממי). על פי גישה זו, כאשר השגת התוצאה הצודקת מתנגשת עם הפרוצדורה המשפטית, הרי שידה של האחרונה מתגברת

על רקע זה ראוי להביא מדבריו של כב' השופט, חיים כהן, בפרשת גולן: "עד שאברר דברים לגופם, רואה אני צורך לסלק מכשול שהערים על דרכי בא-כוח המשיבים: גם הוא כנראה חש באהדה אשר המערערים זוכים וראויים לה במצבם הקשה, והוא מזהיר אותנו אזהרה חמורה, "ודל לא תהדר בריבו" (ואין זה רק 'כלל ידוע', כפי שבא כוח המשיבים מכנהו, כי אם מקרא מפורש: שמות כג 3; וראה גם ויקרא יט 15: לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך). סהדי במרומים שלא אהדר ולא אצדיק שום דל בריבו אלא אם כן אמצא לו צד זכות בדין: הא דכתיב, לא תטה משפט אביונך (שמות כג 6) - לא תטה עליו את הדין לפסוק על רשע כשר ועל כשר רשע (ראה מכילתא, מסכתא דכספא, פרשה כ, ד"ה לא תטה). וכן סהדי במרומים שלא אשא פני דל כדי שיוכל להתפרנס 'בנקיות' ולא אני ולא העשיר יריבו נצטרך לפרנסו (ראה תורת כהנים, קדושים פרק ד'). אבל מודה אני ומתוודה שלא אנוח ולא אשקוט מלחפש לדלים ולעשוקים ולנדכאים צד זכות בדין, ולא אאמין לאומרים לי, אל תיגע כי לא תמצא. ואם מצפה בא-כוח המשיבים למקרא מפורש שיזהירני גם על זאת, הרי הוא לפניו: עד מתי תשפטו עול ופני רשעים תשאו סלה, שפטו דל ויתום, עני ורש הצדיקו, פלטו דל ואביון, מיד רשעים הצילו (תהלים פ"ב)" [ע"א 409/78 דוד גולן נ' עדנה פרקש פ"ד לד(1) 813] ניתן בשנת 1979

 אחד מיני רבים, שעמדו על הנימוקים לשלילתה של אסכולה זו, היה, בין השאר, הלורד דנינג בספרו "הדרך אל הצדק", שם כתב כי גישה זו הינה בחזקת שגיאה מוחלטת, ואשר "מקעקעת את הסיבות אשר בגינן מצייתים בני האדם לחוק". החוק מטרתו להביא לעשיית צדק ולא לעשיית עוול, ולכן אין לחצוץ בין המשפט המוסר והצדק

זהו בעיניי המסר העיקרי שעומד מאחורי דמותה של תמיס, אלת הצדק, שעינייה קשורות, המאזניים והחרב שבידה. דמותה צריכה להזכיר לנו שבסופו של דבר, אלו הכלים (במובן המטפורי) שנמצאים בידי המשפט, ושבאמצעותם יש לתת לאמת ולצדק לנצח, תוך נטרול השפעה תודעתית כזו או אחרת שיכולה להסיט את התוצאה, ולעוות אותה, בדרך להשמת מטרה זו

 

עו"ד אדיר בנימיני